פסק-דין בתיק עפ"ג 55703-05-12

לפנינו ערעורים על גזר דינו של בית המשפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת דבורה עטר), בת"פ 23409-12-09  מיום 30.5.11 לפיו הורשעו המערערים באי הגשה במועד של 23 דוחות תקופתיים למע"מ, 23 עבירות לפי סעיף 117(א)(6) וסעיף 67 לחוק העונשין ותקנה 20 לתקנות המע"מ.

על המערערת 1 הושת קנס כספי בסך 200,000 ש"ח.

על המערערת 2 הוטלו 10 חודשי מאסר בפועל, 8 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין וקנס בסך 75,000 ש"ח או 7 חודשי מאסר תמורתו.

על המערער 3 הוטלו 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, 8 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין וקנס בסכום של 50,000 ש"ח או 6 חודשי מאסר תמורתו.

הערעורים מכוונים כלפי עונשי המאסר בפועל וכלפי גובה הקנסות.

עיקרי העובדות:

המערערת 1 היא חברה העוסקת במכירת כלי בית והפעלת בית קפה ורשומה כעוסק מורשה עפ"י חוק מס ערך מוסף, תשל"ו - 1976 והמערערים הם המנהלים הפעילים שלה.

בהתאם לכתב האישום בתקופה שבין אוגוסט 2008 ועד נובמבר 2010 לא הגישה המערערת 1 במועדם 23 דוחות לשלטונות מע"מ, 14 דוחות הוגשו באיחור ואילו יתרת הדוחות לא הוגשו עד מתן גזה"ד, חרף חלוף הזמן ולמרות הזדמנויות חוזרות ונשנות שניתנו למערערים לעשות כן.

גזר הדין של בימ"ש קמא:

1.         בית המשפט קמא ציין כי לטענת המשיבה במועד שמיעת הטיעונים לעונש שולם על חשבון החוב סך של 1,215,000 ש"ח, ביום הדיון שולם סכום נוסף של 70,000 ש"ח ונותרה יתרת חוב של 1,680,000 ש"ח שטרם נפרעה.

2.         בית המשפט קמא הפנה לפסיקת בית המשפט העליון וקבע כי מתחייבת במקרה זה ביתר שאת ענישה מחמירה ומציבת גבולות שכן בה בעת שבעזות מצח ובשיטתיות נמנעו המערערים במשך שנתיים מלהגיש את דוחותיה של המערערת 1 וגרעו מקופת המדינה סכום מס בשיעור עצום, הרי שללא מורא הם המשיכו בביצוע העבירות גם לאחר הגשת כתב האישום המקורי, כעולה מכתב האישום המתוקן והוספת עבירות מאוחרות למועד הגשת כתב האישום המקורי.

נסיבה נוספת המטה את הכף לחומרה היא העובדה כי עד מתן גזה"ד המערערים לא פרעו את מלוא חובה של המערערת 1.

3.         בית המשפט קמא זקף לקולת העונש את העובדה שהמערערת 2 נעדרת עבר פלילי, הודתה מיידית בעבירות המיוחסות לה ועשתה מאמצים על מנת לפרוע סכום בלתי מבוטל על חשבון החוב. כן נלקחו בחשבון נסיבותיהם המשפחתיות של המערערים והיותם הורים לחמישה קטינים הסובלים מבעיות שונות.

4.         בית המשפט קמא קבע כי לא מקובלת עליו עתירת ההגנה להטיל על המערערת 2 עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות שכן אין בו כדי לעלות בקנה אחד עם המתווה העונשי שנקבע בפסיקה.

נימוקי הערעורים:

1.         בית המשפט קמא טעה כשסטה ממגמת הענישה המקובלת בשים לב לנסיבות האישיות החמורות ולראיות שהובאו בפניו.

2.         בית המשפט קמא טעה כאשר לא נתן משקל ראוי להודיית המערערים בשלב מוקדם של החקירה.

3.         בית המשפט קמא טעה כאשר לא נתן משקל לשתי משכנתאות שנטלו המערערים לצורך כיסוי חובם למשיבה וכן התעלם מתשלום סכום של מיליון ושלוש מאות אלף ש"ח.

4.         בית המשפט קמא התעלם מכך שבעוד שלעניין ההרשעה הנתון הרלוונטי הינו גובה החוב ברוטו הרי שלעניין העונש ראוי להתחשב רק בגובה החוב נטו.